על נתנאל:

מדוע הקמת את "מפגשים"? גדלתי כילד למשפחה חרדית בפרדס חנה, ישוב מעורב של חילוניים ודתיים, ללא חרדים כלל. בילדותי נסעתי כל יום לעיר אחרת בשביל ללמוד בחיידר חרדי שלא היה בישוב מגוריי. מגיל צעיר מאוד הבנתי שאנשים טובים יש בכל מקום אבל הבורות, חוסר הידע, הפחד מהאחר והדעות הקדומות מסתיר אותם. ועוד בעודי ילד ידעתי שאני אעשה משהו בקשר לזה.

מה מלהיב אותך בלהוביל מפגש או סיור?  מלהיב אותי להפתיע, לרגש, לחדש. מלהיב אותי להפגיש אנשים  שלא היו נפגשים בחיים. להעניק הזדמנויות וחוויות בלתי נשכחות, לנפץ מיתוסים (לשני הצדדים, כן!?) להיות גשר, צר מאוד, אבל גשר. 

איך אתה מתכונן למפגש כזה? זו שאלה נהדרת, אני לומד היטב את הפרופיל של המשתתפים, מה הם אוהבים לעשות, אבל גם ממה הם פוחדים, מה מעסיק אותם ומה מטריד אותם. האם הם באם להכיר באופן כללי או לשמוע על נושא ספציפי, האם הם מחפשים סיור או מפגש, מונחה או ספונטאני. אחר כך אני בונה את הפעילות מרמת התוכן ועד לאוכל, ממפגשי הספיישל והכניסה למוסדות או בתים ועד לרמת המנות המיוחדות. אנחנו סוגרים את כל הפינות למיקסום חוויה של הלקוח.

מי האנשים שמגיעים למפגשים הללו? מעגל המתעניינים הוא מאוד מגוון אבל ממש אחיד. תמיד הוא מורכב מאנשים סקרנים, פתוחים ואינטליגנטים, אנשים חברתיים מאוד וערכיים מאוד, שכואב להם מה שקורה במדינה הזו. אנשים שרואים במפגש הזה חוויה ענקית, חוויה תרבותית ואישית, חוויה רגשית וחושית לצד העשרה של ידע והבנה.

בנוסף, פרוייקטים עם בני נוער, תיכונים ומכינות קדם צבאיות. נוער המלא בערך, סקרן, פתוח, נוער שמאחוריו עומד תמיד מורה, מנהל מכינה או מדריך שמאמין בדרך הזו ושרוצה להיות חלק.

מה אתה עושה מחוץ למפגשים? אני עוסק בחינוך, בעיקר בלתי פורמאלי, סיורי למידה ופעילות מחוץ לכתלי הכיתה. במקביל, ומנהל השתלמויות לצוותי הוראה ורבני ערים, מורה להיסטוריה  מוביל פרויקטים חינוכיים במשרד החינוך ומרצה לכלכלה נבונה.